<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' קידושין סימן ד'</h1>
<h2>דף סב.</h2>
על אודות האשה אשר העידו העדים אשר קדש אותה שלמה ב"ר יהודה, והעידו העדים, האחד העיד קודם שגמר דבריו [ו]אמ' הרי הוא לך בקידושין הגיע הקר"ס ליד האשה אבל התחיל בדבורו קודם שיתנהו לה, וחברו העיד שעדין היה ביד שניהם כשגמר דבריו, נראה בעינינו שאין לחשוב עדות מוכחשת באלו הדברים, דעבידי אינשי דטעו בצמצום הדברים, כי האי דאמרי' [פסחים י"א ע"ב] אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומ' בשלשה בחדש עדותן קיימת, וכן נמי אחד אומ' בשתי שעות ואחד אומ' בשלשה שעות עדותן קיימת, וקאמ' רבא התם לדברי ר"מ אדם טועה שתי שעות חסר משהו, כ"ש בצמצום כזה לצמצם אם קודם גמר דבריו אם לאחר גמר דבריו כבר היה בידה, ועוד שאין בזה קפידא כיון שהתחיל דבורו קודם שנתנו לה, דהא דיינינן בקידושין [י"ב ע"ב] שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא, מוכחא צורתא דשמעתא דהיינו כשדבר לאחר שבאו המעות ליד הא'[שה], כדקאמ' בתר הכי קשו בה בפומבדיתא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדון יהבתינן ניהלה סבירא אי שדינא להו מתברי כו', אלמא כשדבר עמה לאחר מתן מעות מיירי, וגם בריתא מוכיח הכי דבשעת מתן מעות בין רצתה בין לא צרתה מקודשת ומסיק דשתקה משתק, ולישנא דבשעת מתן מעות משמע שדבר ונתן המעות בבת אחת.
ועל דבר שאמ' הרי הוא לך בקידושין ולא אמ' לי, משמע לכאורה לפום רהטא דשמעתין דקידושין [ה' ע"ב] שהקידושין אינם כלום, דקאמ' אמ' שמואל בקידושין נתן לה כסף או שוה כסף ואמ' לה הרי את מקודשת הרי זו מקודשת, ופריך למימ' דסבר שמואל ידים שאין מוכיחו' הויין ידים, ומסיק הכא במאי עסקי' דאמ' לי, אלמ' צריך שיאמ' לי, ומיהו יש להתיישב בדבר, שהרי לפי' ר"ת קאי שפיר' דבכל דוכתא ס"ל לשמואל ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, א"כ אינו מחלק בין הנך ידים דקידושי' לשאר ידים, ובשאר ידים אשכחן דפליגי אביי ורבא אי הויין ידים או לא פ"ק דנדרים [ה' ע"ב], ואע"ג דרבא סבי' ליה לא הויין ידים והלכתא כרבא לגבי אביי, הא דחי תלמודא דהתם רבא מצי למסבר כרבנן דר' יהודה, דע"כ לא קאמ' ר' יהודה דבעי' ידים מוכיחות אלא גבי גט [דבעינן כריתות וליכא אבל בעלמא מי שמעת ליה ורבא אמר אנא דאמרי אפי' לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן דלא בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט] דאין אדם מגרש אשת חבירו, והך סברא שייכא נמי גבי קידושין דאין אדם מקדש אשת חבירו, ואי משום דאדם נעשה שליח לחברו לקדש לו אשה, כמו כן אדם נעשה שליח לגרש אשת חברו, אע"פ שיש מקשים, לאחר מכן גבי בעי רב פפא [נדרים ו' ע"ב] יש יד לקידושין או אין יד לקידושין, ומקשי' והא אסיקנא אליבא דרבא דגבי גט אין אדם מגרש אשת חברו וכמו כן יש לנו לומ' גבי קידושין, ומחלקי' גבי קידושין לגיטין ס' חלוקים שאינם, והקושיא אינה כלום, דהא דדחי תלמודא דמצי רבא למסבר כרבנן, דיחוי הוא דדחי תלמודא דמצי רבא למימ' הכי אבל אין לנו הוכחא מזה, ותדע שהרי פ' המגרש [גיטין פ"ה ע"ב] בעי תלמודא מי בעינן ודן או לא, ואמאי לא פשיט מהכא דרבא ס"ל כרבנן, אלא ש"מ דדיחוי בעלמא הוא, ועוד בפ' בתרא דנזיר [ס"ב ע"א] גרסי' אפכא אביי אמ' לא הויין ידים, ולפי אותה גירסא משמע דהלכתא דהויין ידים, ומיהו התוספות תפסו דאין ההיא דנזיר עיקר, מדבעי התם כי יפליא דנדרים למה לי הניחא לרבא, ואי רבא ס"ל הויין ידים לדידיה (מקשי' ומי) קשיא דכי יפליא משמע למעוטי ידים שאין מוכיחות, ורבינו פי' אותה הגרס' ויישב אותה ופי' דהאי דקאמר אביי לא הויין ידים היינו בעלמ' כגון גבי גט משום דבעי' כריתות, ורבא אמ' הויין ידים אצטריך קרא למעוטי אלא לאביי דבנדרים ס"ל הויין ידים מאי איכא למי'.
ועוד יש להביא ראיה מהאי דמגרש [גיטין פ"ה ע"ב] דבעי מי בעינן (ידים) ודן או לא, ולא אפשיטא, אלמ' יש לספק אי בעינן ידים מוכיחו', ואע"ג שלפי' הר"י שפי' דהנך ידים דקידושין גרעו דיש להתיר, לפי' רבי' תם אינו פשוט, ואע"ג שמקשה על פי' ר"ת ושמואל אמאי דחיק לאוקומי למתני' כר' יהודה, ומאי פריך לימ' משום דס"ל כרבנן הלא רבי' יוסף איש ירושלם דחה דכיחידאה לא מוקמי' אע"ג דסבירא ליה כוותיה, [כ]דהאי דגיטי' [ל' ע"א] פ' כל הגט, כעולא נמי לא אמ' כיחידאה לא מוקמי', ואע"פ שיש דוחין ראייתו, אין ראייה לסתור תירוצו, ועוד מדקאמ' פ"ק דקידושין [ו' ע"א] אי דיהיב לה ושתיק מנא ידעא לימ' דיהב לה ואמ' תרצי להיות מקודשת ולא פי' למי ואח"כ אמ' לה כי הני לישני דאמ' לי דאי ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים לא הוה מהני, וליכא למימ' מנא ידעא שהרי דבר עמה מקידושין, אלא ש"מ שהיה רוצה לישב אף למ"ד הויין ידים דהנך דקידושין לא גרעי מאחריני. ברוך בן הרב ר' יצחק ז"ל.
